התקופה הנוכחית היא סוג של מבחן בגרות עבור כולנו, אנשים וארגונים כאחד. כיצד נצליח לפרוח בשוק מאתגר שנמצא בתנאי אי וודאות? כיצד נתאים את עצמנו לתנאים משתנים? זה הזמן להתבונן אחרת על הקיים ולנצל משאבים קיימים וכך לגלות עד כמה ניתן לפתח ולחדש בלי להגדיל את המשאבים הקיימים.
בבואנו להתמודד עם תקופות של אי וודאות, אנחנו מחויבים, לא רק שלא לזנוח את הקיים, אלא לבחון את ההקשרים היצירתיים שלו עם החדש. הסקרנות ויצירתיות שבשילוב בין השניים היא זו שתביא לעמידות והתפתחות. היא זו שתייצר עבורנו ועבור אחרים חיבור אמיתי לבעיה ותשתית לתהליך יצירתי שזורם ומאפשר אמון והתמודדות עם הלא ידוע. אחד האתגרים הגדולים ביכולת לייצר מנגנונים לפיתוח שינוי אפקטיבי לטווח ארוך הוא יכולת לחבר באופן יצירתי בין הישן והחדש להתמודדות עם אתגרים בכלל ואתגרים ארגוניים בפרט.
כמענה לתקופה הנוכחית פיתחתי מודל לשימוש יצירתי במשאבים בארגונים המחבר בין שלושה נושאים:
- חיבור יצירתי בין ישן וחדש.
- חשיבה עיצובית כסוכן לשינוי.
- סגנונות אישיות בהתייחס למשאבים.
דוגמא טובה לשימוש יצירתי במשאב קיים הוא פרויקט ההיי ליין בניו יורק (High Line). הפרויקט מתחיל במשבר כלכלי ו"נפשי" של העיר לאחר נפילת מגדלי התאומים. הפרויקט האדריכלי הופך פסי רכבת עיליים נטושים לפארק עירוני משגשג. הפרויקט הצליח לשנות את התפיסה של שימוש מחדש באופן שלא חשבו עליו קודם. השינוי תרם לפיתוח של מרחב ציבורי מפתיע ששיפר משמעותית של חיי התושבים, מינף את הפיתוח העירוני והביא לשינוי מדיניות לעירוב שימושים בחללים נטושים. בתהליך של שיתוף כל בעלי העניין, תושבי המקום, עיריית ניו יורק, בעלי פסי הרכבת ואדריכלים יצירתיים המציאו שימושים חדשים למסילת הרכבת העילית.
חשיבה חכמה של שימושים מחדש לא חייבת לבלוט לעיין כי החוכמה היא לעשות שינוי גדול עם המאמץ הקטן ביותר.
אם נסתכל במשקפיים יצירתיים של "שימוש מחדש" ושותפות על מה שכבר יש לנו, נוכל לגלות עד כמה עוד ניתן לעשות בלי להגדיל את המשאבים וכך להיות יותר פרודוקטיביים ולצמוח.
פרויקט נוסף שמהווה אבן דרך בשימוש בין ישן וחדש והפיכתו למשאב לפיתוח תרבותי הוא הפרויקט של מוזאון הטייט בלונדון (Tate Modern) שבו הפכו האדריכלים השוויצרים, Herzog & de Meuron את תחנת כוח להפקת חשמל באמצעות דלק לאחד ממרחבי התרבות החשובים באנגליה. הדבר נבע מקריאה נכונה של המיקום בעיר וחשיבה חדשנית על פעילות חדשה בעיר. היופי בפרויקט שהם הצליחו להשתמש באיכויות של המבנה התעשייתי, ללא הריסה, כדי להגיש מחדש מהו מוזאון ולייצר חללים שלא ניתן היה לבנות יש מאין.
מניתוח תהליך השינוי בפרויקטים רבים ניתן לזהות שהשינוי נעשה באמצעות שני שלבים עיקריים:
אבחון ומיפוי :
- זיהוי משבר כמנוף להתחדשות – אי נחת של כל בעלי העניין.
- זיהוי צורך מהותי לקהל יעד רחב.
- משאבים לשינוי – מחקר סביבתי, קהילתי, כלכלי.
- הרחבה ופיתוח – פירוק לתת צרכים.
שינוי ופעולה
- שותפות – יצירת שותפויות של כל בעלי העניין.
- שקיפות – יצירת מנגנון לפעולה בשקיפות מלאה.
- ריבוי – המצאה של שימוש חדש שעונה על צרכים רבים.
- אג'יליות גמישות – המרחב משתנה כל הזמן.
חשיבה עיצובית כסוכן לשינוי
חשיבה עיצובית היא אסטרטגית חשיבה, עיצוב, על כל תחומיו. מובן כיום כסוכן לשינוי. הגישה לעיצוב משתנה מהתמקדות באובייקט העיצובי לגישה תשתיתית בה העיצוב מהווה חלק מרשת שיתופית ענפה הפועלת לשינוי בו המרחב מהווה פלטפורמה לחשיבה ועשייה. תפקיד החשיבה העיצובית הוא להיות סוכן לשינוי, לפעול עם ועבור אחרים, להמציא שיטות לשיתוף אחראי כמהלך רחב של פעילויות.
לגישה רב-תחומית זו יש מוטיבציה אקולוגית, אתית, חינוכית ופוליטית. בגישה זו ניתן לפתח שיח חדש בו השותפים מהדיסציפלינות השונות הופכים לכוח מניע, באמצעות פרויקטים ואסטרטגיות, ליידע ולאחר מכן לשנות את תהליכי קבלת ההחלטות של ממשלות ומוסדות אחרים. שאלות של כוח ,למי הזכות לדרוש מרחב הופכות לבלות חשיבות עליונה.
סגנונות אישיות בהתייחס למשאבים:
לכל אדם יש התייחסות שונה למשאבים שבאמצעותם הוא מנסח ומדייק את אתגרי הארגון ביחס לתפיסת עולמו. על ידי שימוש בכלים שונים ניתן להבחין בגישות השונות למשאבים אלה. הפיכת ניסוח האתגר לתרגיל בחשיבה ויזואלית מאפשר להתבונן על הקיים מזווית אחרת וכך לחבר טוב יותר את הקיים עם השאיפות של אנשים וארגונים. המודל לשימוש במשאבים לפיתוח יצירתי של פתרונות לאתגרים בארגונים מורכב משלוש פעולות:
- שימוש בגישה פריוקטאלית והמרה של שלבי הפרויקט לפעולות בצוותים ובהנהלה של הארגון.
- הבנה שכל צוות הוא כסוכן לשינוי ולכן שילוב בין הגדרת חזון ויזמות לבין דיוק בניסוח האתגרים על פי משאבים הינו שלב הכרחי.
- הבדלים בין אנשים בהתייחס למשאבים – ניתוח משאבים של מרחב וסביבה, אנשים וחיבורים ביחס לאתגרים מאפשר ניסוח מדויק ויצירה של שיח המבוסס על חיבורים בין אנשי הצוות.
המודל יכול להתאים לכל ארגון ולכל מצב. זאת תוך התאמה ואבחון בשלב מוקדם של אתגרי הארגון ותפיסתו למיקסום השימוש במודל והפיכתו לבנייה של מודל עבודה אפקטיבי ויצירתי.
