ניתן להגדיר את תהליך ההתמודדות עם שינוי בארגונים כבעיה מורכבת, אפילו כזו שאינה מוגדרת היטב (ill-defined problem). במילים אחרות הגדרת בעיה כ"לא מוגדרת היטב" מציינת מצב שהפתרון לא תמיד נובע מהבעיה, שאינו ידוע מראש, ושהבעיה עצמה לא תמיד ברורה או נוצרת מאי-וודאות. הפתרונות של בעיות כגון אלה חייבים להיות גם חדשים וגם מותאמים להקשר הרחב של הבעיה. דרישה זו מזמינה את אלה הרוצים להתמודד עם הבעיה באופן מיטבי לבחור בגישה יצירתית המחברת בין הצורך לחדש אך לא לאבד את ההקשר – יצירתיות בתוך מסגרת.
השלב הראשון בתהליך פתרון הבעיות הוא לקבוע האם אכן קיימת בעיה, מה אופי הבעיה ואיך אנחנו מחברים אותו לצורת החשיבה שלנו. אם כך מסגור הבעיה הוא אחד מהשלבים החשובים ביותר בכל תהליך ויש לשהות בו לפני ש"קופצים" ליצר פתרונות מהירים.
ולכן, תחילתו של התהליך והמפגש הראשון עם האנשים בארגון הוא תמיד המרגש והחשוב ביותר, במידה רבה הוא זה שמכתיב את המהלך כולו. צריך להגיע לכל אחד ואחת על מנת שיגלו את עצמם ויתחברו להקשר הרחב של האתגרים שעומדים בפני הארגון. חשוב שהגילוי יעשה באופן שחושף תובנות באופן אותנטי שאינו בהכרח מובן על ידי האנשים עצמם. ולכן הגילוי אינו נעשה בדרך ישירה אלא בשימוש בחשיבה ויזואלית וכך ניתן לחשוף תובנות ואפשרויות. שמקביל לגילוי האישי יש לייצר את החיבור לעולם המקצועי כיצירה של תשתית משותפת לעבודה על יעדי הארגון.
אחת הדרכים היא להקשיב לסיפורי הצלחה של אנשים. סיפורי ההצלחה טומנים בחובם מרכיבים רבים שבונים את תבנית החשיבה של כל אחד ואחת. האתגר הוא אינו להקשיב לסיפור אלא לנתח אותו באופן שיאפשר את תחילתו של התהליך. סיפורי ההצלחה מלווים בדימויים שמלווים את הסיפור וכך יוצרים מארג שלם של קשר בין טקסט ודימוי.
באמצעות מחקרים קודמים העוסקים בהבדלים של אנשים בפתרון בעיות, אני והקבוצה מנחים את הסיפורים והדימויים אשר אנחנו בוחנים את סוגי ההשראות, דגשים על הבעיות הסיפור או על פתרונות, צורת הרפלקציה בסיפור, אופן ההתייחסות לדימויים ועוד ועוד. במקביל אנו נחלץ מתוך הסיפורים את הדברים אותם קיבלו האנשים מתוך ההשתתפות שלהם בסיפור ההצלחה, התרומה שלהם לסיפור ומה היו הקשיים בדרך.
הבנה של דפוסי החשיבה היא שלב ראשון ביצירת האמון בתהליך והעובדה שהינו תהליך שמונע על ידי האנשים עצמם ואינו מוכתב מלמעלה. תוצרי התהליך נובעים מהעשייה עצמה ולכן נדרשת גמישות רבה והתאמה לאור השינויים.
החיבור בין מרכיבי הסיפור להבנה של מהי הצלחה נקראים – "מסלולים ויזואליים להצלחה". מסלולים אלה שהתחילו מסיפורים של אנשים יהפכו בהמשך התהליך למסלולים של הצלחה בארגון, בפרויקטים, במשימות צוות ועוד. הבנה של המסלולים וההשלכות שלהם לעשייה מסוגים שונים במסגרת הארגון מהווה עוגן חשיבה שמאפשר עשייה מודעת ואפקטיבית, תקשורת טובה בצוות ותוצרים טובים יותר. זהו כמובן תהליך מאתגר שדורש פתיחות רבה, עשייה אקטיבית וחשיפה ולכן הוא תמיד יראה שונה בכל קבוצה ובכל ארגון.
ההבנה והמודעות למה מוביל אנשים בכל תהליך בו הם שותפים? זהו מפתח שכאשר יודעים איך לעבוד איתו, הכל הופך למדויק ופורה יותר, הפרויקטים שמפתחים, בניית צוות, תקשורת עם לקוחות, עבודה עם שותפים ועוד ועוד.
המפגשים הראשונים עם קבוצה בארגון מזכירים לי טקסט שנותן לי השראה בכל מהלך משמעותי שאני מתחילה עם אנשים וארגונים. של קולום מק'קאן – מתוך "מכתבים אל סופר צעיר".
"המשפט הראשון שלך חייב לפתוח את בית החזה שלך, הוא חייב לחדור אל הלב ולהפוך אותו מן הפנים החוצה. הוא חייב לרמוז שהעולם לא ישוב עוד לקדמותו. מטח הפתיחה חייב להיות פעיל. הוא חייב להטיל את הקוראים אל משהו מרתק, מחכים, קדחתני. הוא חייב לקדם את הסיפור שלך, את השיר שלך, את המחזה שלך. הוא חייב ללחוש באוזניהם של הקוראים שהכל עומד להשתנות. חלק נכבד ממה שבא לאחר מכן מבוסס על צליליו של אות הפתיחה. אשרינו שהעולם אינו דורך במקום. הושיטי לנו משהו מוחשי להיאחז בו. הודיעי לנו שאנחנו בדרך למקום כלשהו. אבל אל תכבידי עלינו. אל תעמיסי את כל משא העולם על העמוד הראשון. מצאי איזון. גוללי בפנינו את הסיפור. חשבי עליו כאל פתח. אחרי שהעברת את קוראייך מעבר למפתן, את יכולה להראות להם את שאר הבית….. פתחי בהדר. פתחי בעוצמה. פתחי בעדנה. פתחי בהפתעה. פתחי כשהכל מונח על כף המאזניים…."
המפגש הראשון מרגש ומעצים ופותח פתח להתנסויות רבות, למעידות, לנפילות ולהצלחות רבות.
